יוקר המחייה VS מדד המחירים לצרכן

מי מאיתנו לא שמע את המושג "יוקר המחייה". יוקר המחייה הינו מושג תיאורטי המשמש למדידת עלות המחייה/הצריכה הממוצעת למשק בית. המושג קיבל משנה תוקף בארץ בעיקר לאחר הצטרפות ישראל למדינות ה-OECD.

מדד המחירים לצרכן

מדד המחירים לצרכן מתאר את השתנות המחירים של סל מוצרים קבוע לאורך זמן. המאמר עוסק בפער שכולנו מרגישים: מצד אחד יוקר המחייה עולה וכולנו מרגישים זאת, ומצד שני מדד המחירים לצרכן נשאר ברמה נמוכה מאוד. לפער הזה אקרא "מדד היוקר".

סיבות לעלייה ביוקר המחייה:

**קידמה טכנולוגית** – אנו מוציאים כסף על מוצרים שבעבר לא היו קיימים/לא הכרנו בצורך שלהם (סמארטפונים, שירותי תקשורת).

**הוצאה ציבורית פוחתת** – המדינה משקיעה פחות בחינוך ובריאות, והאזרח נדרש לגשר על הפער מכיסו.

**הוצאות תחבורה** – עלייה משמעותית בעלויות הדלק ובמספר הרכבים למשק בית.

**חלוקת עוגה לא שווה** – עיקרון פארטו 20-80.

**היעדר תחרות** – חוסר בתחרות אמיתית במערכת הבנקאית ובשוק המזון.

נתונים מהשטח:

נכון לשנת 2017, רמת המחירים בישראל גבוהה ב-20% לעומת ממוצע מדינות ה-OECD. הפער הגדול ביותר נמצא בענפים בהם יש פיקוח ממשלתי וניהול מכסות – עדות להיעדר תחרות.

מדד המחירים לצרכן - בעיות מרכזיות:

מדד סטטיסטי לא אובייקטיבי שעובר מניפולציות סטטיסטיות.

אינו מייצג סל מוצרים אמיתי של מגוון רחב באוכלוסייה.

קושי בקביעת המשקל של כל סעיף המרכיב את המדד.

לסיכום:

ניתן לראות כי אכן "ההרגשה" שכולנו חווים כפגיעה בכיס היא הלכה למעשה נכונה. מה שממתן במעט את הפגיעה בכיס הוא המטבע החזק של ישראל. במאמר הבא אעסוק במתן פתרונות כיצד ניתן להפחית את יוקר המחייה.